משמעות הכחול-לבן 

פרשת שלח לך בחומש במדבר-פותחת בחטא המרגלים ומסיימת בפרשת ציצית.פעמיים ביום נאמרת פרשת ציצית כחלק מקריאת שמע ישראל.

יש משמעות גדולה,בשילוב מדהים זה דווקא.כאשר יש בפרשה זו ריבוי של עניינים חשובים, כמו יציאת מצרים, עול מצוות,דעת מינים, הרהור עבירה,הרהור עבודה זרה.דווקא במצווה זו מדגיש הרמב"ם נוספו מצוות נוספות- וראיתם....וזכרתם.הציצית היא מכשיר לזכירה ולעשיית מצוות. לא בכדי נאמר במסכת מנחות כי שקולה מצווה זו כנגד כל המצוות, היא חשובה לעצמה אך גם משמשת כמכשיר למצוות אחרות.הציצית היא תוספת לבגד. .

הלבוש מבדיל אותנו משאר בעלי החיים.הבגד מסמל ניתוק מן הטבע,האדם אינו עוד סתם חפץ בטבע לכן,על אדם לעמול ,ללמוד ולחדש,

כדי להטביע חותמו בעולם- כל הזמן.לצקת ערכים ומוסר בעולמנו,לכבוש את היצר הרע שבתוכנו כדי ליעד כל העשייה לטוב ולבורא עולם.

כיבוש פיזי וכיבוש רוחני-ביציקת תכנים וערכים אנושיים לטבע.

לאדם זכות אך גם חובה לעצב פני עולם, שהרי האדם שלוחו של הקב"ה עלי האדמות, כדי לחדש ולשפר כל הזמן.

צריך להיזהר שמא הכוח, העוצמה, תחושת העליונות תביא לאדם כוח ועליונות רבה מדי, לכן צריך לשים על הבגד ציצית-על כנפות הבגד.ליצוק בחול תכני קודש, התפילין כולה קודש, הציצית תלויה על בגד שהוא חול.

מצוות ציצית אינה בתכלת- אלא פתיל תכלת. המשמעות- הפתיל תכלת מתפתל סביב טבעת החוטים הלבנים, שילוב נפלא של כחול לבן.

הנציב מוולוז'ין- מבהיר מהותם של שני הצבעים בעם ישראל כשני סוגי אנשים- איש הרוח ואיש המעשה התורה שוללת הקיטוב בין שני סוגי האנשים.

איש הרוח חייב לקיים גם מצוות מעשיות כמו הכנסת אורחים.מאידך איש המעשה אסור לו לשקוע רק בחיי המעשה, הרב יעקב אריאל בספרו "מאהלי תורה" מדגיש כי על איש המעשה להקדיש זמן כדי לפתח את כישרונותיו הרוחניים, לקבוע עיתים לתורה, לתפילה ולאמונה. על כן צריך איש המעשה לפתול עצמו בפתיל תכלת.

איש הרוח- פתיל תכלת, חייב להתפתל סביב החוטים הלבנים ולהקדיש זמן גם לחיי המעשה.

עולמנו המרתק , חייב לדעת כי קיימים שני סוגים של בני אדם, איש הרוח ואיש המעשה, התכלת והלבן- דגלנו לנצח.

השילוב המנצח הוא שילוב הכחול והלבן יחדיו, שילוב של אנשי הרוח עם אנשי המעשה, שילוב של למידה רוחנית עם מצוות מעשיות.

המרגלים התבוננו בעין אחת, לא שילבו הכחול עם הלבן.כאשר יש נתק בין הכחול ללבן, עין התכלת לחוד ועין הלבן לחוד, הרי המסקנות מראייה מסוימת תהא שונה ואחרת, המסקנה לא תכלול את הכחול והלבן.

לכן המרגלים חשו בראייתם את הארץ- "ונהי כחגבים בעיננו", אנו בעיני עצמנו חשנו כחגבים, כנחותים, דימוי עצמי נמוך וחלש. ראיה בעין אחת בצבע אחד מוביל אותנו להחלטות שונות.

בראייה בריאה ואיתנה עם הכחול והלבן, הרי גם אם מבחינים שהארץ הייתה עם ביצות, קדחת, פרעות ומלחמות, טרור ושפיכות דמים, ניתן להתגבר על כל מכשול, כאשר משלבים ראייה רוחנית –תכלת, ראייה אמונית, הרי גם המצב זה ניתן להצליח.

ארץ ישראל משלבת את הקשר הכפול בין התכלת ללבן. בלי קדושה אין ארץ, ללא שאיפה לאידיאלים הנובעים מתוך תורת ישראל, הרי אין אפשרות לממשם באדמת ארץ ישראל דווקא, או אז בטל המניע העיקרי להיאבק על קיומנו כאן בארץ ישראל.

בלי שמי התכלת שמעל ארצנו נשמטת הקרקע מתחתינו, לקרקע אין משמעות סתם "שטחית" ללא תוכן. נעדרי עבר וחסרי תקווה לעתיד.

עין התכלת של המרגלים- הביטו רק למרומים, עין הלובן הביטה רק לקרקע ולא לרקיע, קיים פער בין העין ללב.

הלב רואה בעיני רוחו וחודר לעומק, העין רואה בחושיה אך ורק תופעות חיצוניות. יש לשלב את השניים, העיניים חייבות להבחין ולראות גם לעומק למציאות הריאלית. האיזון- מילת מפתח בהצלחה.

הציצית מעלה את זווית הראיה של העינים ומקדשת אותן, היא חובשת להן מין "משקפיים" של ראיית הלב הרוחנית.

בלי הקדושה של ארץ ישראל, בלי התנ"ך והאמונה בו, ללא ראיה מפוכחת כי אנו כאן בארצנו הקדושה בזכות ההבטחה של הקב"ה-לאבותינו- אין שום משמעות לישיבה זו בארץ ישראל.

בכך בטל המניע העיקרי הגורם לאדם מתוכנו להיאבק פה על קיומו. מתוך אמונה בתורתנו יש לבסס את המוטיבציה להישאר בארץ. מותר ואולי חובתנו לבדוק- האם המהגרים מארצנו הם מקרב המאמינים בתורת ישראל, האם משלבי הפתיל תכלת, התכלת והלבן- הרוח והמעשה הם יותר אוהבי הארץ ובוניה. ניתן גם לבדוק כמה מבין המתנדבים באילן ובבית הגלגלים, בבתי התמחוי ובבתי החולים הם מקרב התכלת והלבן- מהותה של הציצית.

עלינו כל הזמן להתבונן בשילוב שני הצבעים, עלינו להפנות העיניים ולראות הדברים לעומקם, לראות הכול באופן ריאלי - בשני האיברים.

לכן אנו אומרים בתפילתנו- "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", כאשר כל אחד מהם לחוד המצב לא תקין, רק על ידי האיזון נצליח לראות נכונה כל תופעה ונראה פרי בכל עמלנו המעשי והרוחני. ביצירתיות, בחכמה ובתוצרים.

דגל ישראל, דגלנו שלנו מבוסס על תכלת ולבן, על הרוחניות והמעשיות על חכמה ויצירה.

בזה ייחודו של עם ישראל, הדגל אותו אנו נושאים מעלה מעלה מאפיין את עם ישראל לדורותיו.

הדגל הכחול לבן המונף באדמתנו שלנו בארץ ישראל, זוקף קומתנו ומוסיף לנו, לכל אחד מאיתנו את האמונה בנו בעמנו בתורתנו ובארצנו, השילוב, האיזון האחדות של שני הצבעים ומשמעותם הם הם המתכון להעפיל לכל פסגה אף אם היא גבוהה מאוד.